היוזמה לצמצום הסכסוך

ענף הסלולר הפלסטיני מתאפיין ברמת קליטה נמוכה מאוד, תקשורת איטית, תשתיות לא מתוחזקות וטכנולוגיה מיושנת. בשל חשיבותה הביטחונית של רשת הסלולר הפלסטינית עבור ישראל, קיימים נהלים ישראליים מגבילים, אך לאורך השנים, הנהלים הפכו מיושנים וכיום הם מגבילים את הענף מבלי לשרת את הביטחון הישראלי.

נפעל להקצאת נקודות לפריסת אנטנות סלולר פלסטיניות בשטחי C ולייעל את תהליך האישור לפריסת תשתיות, לכנס את ועדת התקשורת הישראלית-פלסטינית (JTC) לבחינת האתגרים העכשווים בענף ולהתאמת הרגולציה, לעדכן את רשימת המוצרים האסורים לייבוא ולהתאימה לטכנולוגיות של ימינו ולפעול להסרת חסמים ועידוד התחרות בשוק הסלולרי הפלסטיני, בתחומים שבאחריות ישראלית.

בזמן האחרון נכנסו לשימוש שינויים טכנולוגיים המאפשרים לשדרג את תשתיות הסלולר הפלסטיניות מבלי לפגוע במערכות המודיעין הצבאיות והבטחוניות של ישראל. בנוסף, האישור שניתן לאחרונה לפריסת קווי בזק ביהודה ושומרון עלול לפגוע באטרקטיביות השירות של החברות הפלסטיניות שנמצאות תחת רגולציה והגבלות עודפות, מבלי יכולת להתחרות בשירות הישראלי. צעד מדיניות זה יהווה מהלך מאזן שיאפשר לחברות הפלסטיניות לשמור על תפקודן.

לצעד זה אין משמעויות תקציביות, והוא מתמקד בעיקר במתן אישורים ועדכון נהלים מיושנים ללא עלות ישראלית בפועל. מבחינה בטחונית, סוגיית הסלולר היא מורכבת, חשאית בחלקה, ותדרוש מעורבות וקבלת החלטות של גורמי צבא ושב"כ כדי לשמור על היכולות הישראליות החיוניות.

בעיית הביוב - הפגיעה באקוויפר ההר הולכת וגוברת, הן בעקבות שאיבת יתר על רקע הגידול בצריכת המים, והן בעקבות הזרמה וחלחול של שפכים ביתיים ותעשייתיים למי האדמה. בכל שנה מיוצרים כ-82.5 מלמ"ק שפכים ביהודה ושומרון, מתוכם מוזרמים לסביבה עשרות מיליוני מ"ק, כולל ביוב גולמי שמוזרם לנחלים ולבורות ספיגה. כיום, מתקני טיהור השפכים בטולכרם וחברון אינם פעילים כלל, והשפכים המועברים אליהם מוזרמים ישירות לנחלים, ללא טיפול.

בעיית המים - קיימת אי התאמה בין ההסכמות שסוכמו באוסלו למציאות של 2021. ההסכמים אינם חד משמעיים באשר לצרכים העתידיים של הצדדים, לא מגדיר את זכויות המים הפלסטיניות ועוסק רק במים המשותפים שבאקוויפר הרי השומרון. מעבר לכך, יש מחסור חמור במים עבור האוכלוסייה הפלסטינית. לפי ארגון הבריאות העולמי, התקן המינימלי לשימוש מים ביתי הוא 100 ליטר ליום, כאשר יישובים פלסטינים רבים נמצאים מתחת למינימום זה. הסיבה לפער נעוצה בכך שחלק מהיישובים הפלסטינים נבנים באופן בלתי חוקי וכי קיימת מחלוקת באשר לכמות הפלסטינים החיים בשטח. כתוצאה מהחוסר בכמות המים, פלסטינים רבים מבצעים קידוח פיראטי ( לא חוקי) בצינורות ישראליים.

נפעל להחזרה לפעילות של וועדת המים המשותפת בין ישראל לרש"פ (JWC). הוועדה, תוכל לאשר בנייה של מתקני טיהור שפכים והתפלת מים לכלל תושבי האיזור. בנוסף, נפעל למען שיפור איכות הכלים המשמשים כיום לאחסון והובלת מים וכן נקדם מהלכים לטובת חלוקה טובה והוגנת יותר של כמות המים למשפחה.

בחודשים האחרונים אנחנו עדים ללא מעט תקריות אלימות שמתרחשות בשטחי יו"ש בעקבות סוגיות הקשורות למים. בנוסף, הזיהום הסביבתי שמתרחש באקוויפר מגיע לנקודת אל-חזור שתוביל לזיהום בלתי הפיך בנחלים ובמקורות המים.

הזיהום שמתרחש באקוויפר ההר לא נעצר רק ביו"ש כמובן אלא מדובר במים שזורמים גם לנחלים שונים בתוך שטחי הקו הירוק. מבחינה כלכלית, מדובר בצעד שדורש תמיכה תקציבית אך קיימות כיום מדינות רבות (ביניהן מדינות המפרץ) שכבר הודיעו על רצונן לתרום כספים לטובת העניין.

היצוא והיבוא הפלסטיני, והחיבור הכלכלי של הגדה המערבית לעולם, מתבצעים ברובם דרך הנמלים הישראלים אשדוד וחיפה. הם נמצאים בסמכות ישראלית ומתאפיינים בחוסר יעילות תפעולית. כתוצאה, הסוחרים הפלסטינים משלמים על הלוגיסטיקה פי 3 וממתינים עד פי 4 לסחורות, בהשוואה לסוחרים ישראלים. העלויות הישירות של בעיה זו נאמדות ב-185 מיליון דולר בשנה לסוחרים הפלסטינים, ויוצרות חסמים מיותרים לצמיחה הכלכלית והתחרותיות (שנאמדים בכ-2 מיליארד דולר בשנה).

נפעל לשימוש ב"אזיקים אלקטרוניים" לסגירת מכולות למניעת הברחות לישראל וקיצור תהליכי המסחר, להטמעת שיטות בידוק חדישות ויעילות ביצוא לישראל (Door-to-Door), להתנעת ולקידום את ההקמה של נמלים יבשתיים באיו"ש ואת חיבורם למסילת הרכבת הישראלית (לשינוע סחורות). בנוסף, נפעל לקידום תהליכי שינוע סחורות מתקדמים גם בין ישראל למדינות האזור (ירדן ומדינות המפרץ).

ההמלצות שלנו בצעד זה יגדילו משמעותית את היבוא והיצוא הפלסטיני, ובתקופה הכלכלית המאתגרת הנוכחית, יש לכך משמעות דרמטית בשיקום הפעילות הכלכלית של המשק. בנוסף, לאחרונה הושלם פיילוט מוצלח בתחום הייצוא הפלסטיני לישראל בשיטת Door-to-Door, ולראשונה ניתן להרחיב אותו למפעלים ואזורי תעשייה רבים באיו"ש. גם הסכמי השלום עם מדינות המפרץ מזמנים אפשרות להשקעות נרחבות בפרויקטים עתירי משאבים מסוג זה.

הערכת עלויות ההטמעה של אזיקים אלקטרוניים עומדת על מיליוני שקלים (חד-פעמית), וההשקעה בנמלים יבשתיים וחיבורם לרכבת עשויה להגיע למאות מיליוני שקלים באופן חד-פעמי, ועשרות מיליוני שקלים בשנה, לתפעול. מכיוון שהעלויות בפרויקט הזה הן גבוהות, נמצה אפשרויות מימון בינלאומיות טרם ההמלצה להקצות מימון ישראלי. יש לציין כי בכל רגע נכון כ-7% מהסחורה בנמלים הישראלים היא פלסטינית ולכן העברת הסחורה הפלסטינית לנמל יבשתי תוביל לתשואות כלכליות מיידיות בהיבט הסחורות הישראליות.

מצד אחד, קיימת תלות פלסטינית מלאה בחשמל ישראלי, ומצד שני אי-תשלום חשבון החשמל לישראל שהוביל לחוב של מיליארדי שקלים. מעגל הקסמים הזה נוצר בעקבות חוסר יכולת ייצור פלסטיני-עצמי של אנרגיה, חוסר ניצול משאבי טבע אנרגטיים (שדות סולאריים ומאגרי גז ונפט), בלימת פרויקטים בהשקעה בינלאומית ע"י ישראל ועלויות גבוהות להולכת חשמל.

נפעל להסדרת החוב המצטבר של הרש״פ בהתאם למזכר ההבנות שנחתם ב-2016, להסרת מכשולים בירוקרטיים בפני בניית והפעלת תחנת הכוח המתוכננת בג'נין, למתן אישורים להקמת שדות סולאריים באזורים פלסטיניים פרטיים בשטחי C ולאשר את פיתוח מאגר הגז "עזה מרין" של הרשות הפלסטינית.

לאור החיכוכים בנושא בשנים האחרונות, לשני הצדדים יש אינטרס מובהק שהאוכלוסייה הפלסטינית תקבל אספקת חשמל רציפה, במחירים סבירים ובמינימום תלות ביבוא חשמל מישראל. הסכמי השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הניבו הצהרה של שרי האנרגיה של המדינות (יחד עם ארה"ב) שעיקרה הוא שיפור משק האנרגיה הפלסטיני. יציקת תוכן ממשי להצהרה זו יכולה להניב פירות מידיים.

כל ההצעות בצעד מדיניות זה מסתכמות באישור ישראלי לפעילות אנרגטית פלסטינית, ולא דורשות השקעת משאבים ישראליים. אין משמעויות בטחוניות. יש לציין כי לפי הערכות רבות, לעולם לא ניתן יהיה להגיע לעצמאות פלסטינית מוחלטת בהיבטי החשמל ומרבית המומחים מעריכים שלכל היותר ניתן יהיה להגיע לכך שלכל היותר 50% מהחשמל הפלסטיני יסופק על ידם.

בשנים האחרונות, קיימת ירידה של כ-70% במספר הנבחנים בבגרות בערבית. בנוסף, ערבית אינה מוגדרת כשפת ליבה אלא כשפה זרה שנייה חובה. 10% מהאוכלוסיה היהודית בישראל יודעת לדבר ערבית בעוד רק 2.5% מהאוכלוסיה, יודעת לקרוא. בנוסף, יש מחסור חמור במורים מוכשרים ללימוד השפה הערבית. מעבר לכך, מרבית המורים לערבית אינם דוברי ערבית כשפת אם. בשנת 2016 היו כ-1197 מורים לערבית בחינוך העברי. אך רק 16% מתוכם היו דוברי ערבית כשפת אם.

נפעל לעיגון לימודי הערבית כשפת לימוד חובה בישראל בקרב בתי הספר היהודיים וכן להכנסת מורים דוברי ערבית שפת אם שילמדו את השפה. בנוסף, נשקול קידום מהלכים של מפגשים בין תלמידים יהודים לערבים שיאפשרו את תרגול לימודי השפה. בשטחי יו"ש, נקדם מהלכים ללימוד כלל האוכלוסייה היהודית שחיה בשטח את השפה הערבית.

בכנסת הנוכחית, הועלתה כבר הצעת חוק שמטרתה קידום לימודי ערבית חובה בישראל. ההצעה הועלתה על ידי חברי כנסת ממרבית מפלגות הכנסת, הן קואליציה והן אופוזיציה, הן ימין והן שמאל. בפעמים הקודמות שהצעות דומות הועלו, הן אפילו לא הועלו להצבעה. הרוב בכנסת קיים. עם הלחץ הציבורי הנכון, זה גם יבוצע

סוגיית ידיעת השפה אינה חד צדדית וגם בקרב החברה הערבית בישראל קיים מחסור בידיעת השפה העברית כאשר רק 67% מהגברים ו46% מהנשים טוענים לרמת עברית טובה או טובה מאוד. מחסור אותו נבחן ונשאף לשפר גם כן.

ענף הסלולר הפלסטיני מתאפיין ברמת קליטה נמוכה מאוד, תקשורת איטית, תשתיות לא מתוחזקות וטכנולוגיה מיושנת. בשל חשיבותה הביטחונית של רשת הסלולר הפלסטינית עבור ישראל, קיימים נהלים ישראליים מגבילים, אך לאורך השנים, הנהלים הפכו מיושנים וכיום הם מגבילים את הענף מבלי לשרת את הביטחון הישראלי.

נפעל להקצאת נקודות לפריסת אנטנות סלולר פלסטיניות בשטחי C ולייעל את תהליך האישור לפריסת תשתיות, לכנס את ועדת התקשורת הישראלית-פלסטינית (JTC) לבחינת האתגרים העכשווים בענף ולהתאמת הרגולציה, לעדכן את רשימת המוצרים האסורים לייבוא ולהתאימה לטכנולוגיות של ימינו ולפעול להסרת חסמים ועידוד התחרות בשוק הסלולרי הפלסטיני, בתחומים שבאחריות ישראלית.

בזמן האחרון נכנסו לשימוש שינויים טכנולוגיים המאפשרים לשדרג את תשתיות הסלולר הפלסטיניות מבלי לפגוע במערכות המודיעין הצבאיות והבטחוניות של ישראל. בנוסף, האישור שניתן לאחרונה לפריסת קווי בזק ביהודה ושומרון עלול לפגוע באטרקטיביות השירות של החברות הפלסטיניות שנמצאות תחת רגולציה והגבלות עודפות, מבלי יכולת להתחרות בשירות הישראלי. צעד מדיניות זה יהווה מהלך מאזן שיאפשר לחברות הפלסטיניות לשמור על תפקודן.

לצעד זה אין משמעויות תקציביות, והוא מתמקד בעיקר במתן אישורים ועדכון נהלים מיושנים ללא עלות ישראלית בפועל. מבחינה בטחונית, סוגיית הסלולר היא מורכבת, חשאית בחלקה, ותדרוש מעורבות וקבלת החלטות של גורמי צבא ושב"כ כדי לשמור על היכולות הישראליות החיוניות.

בעיית הביוב - הפגיעה באקוויפר ההר הולכת וגוברת, הן בעקבות שאיבת יתר על רקע הגידול בצריכת המים, והן בעקבות הזרמה וחלחול של שפכים ביתיים ותעשייתיים למי האדמה. בכל שנה מיוצרים כ-82.5 מלמ"ק שפכים ביהודה ושומרון, מתוכם מוזרמים לסביבה עשרות מיליוני מ"ק, כולל ביוב גולמי שמוזרם לנחלים ולבורות ספיגה. כיום, מתקני טיהור השפכים בטולכרם וחברון אינם פעילים כלל, והשפכים המועברים אליהם מוזרמים ישירות לנחלים, ללא טיפול.

בעיית המים - קיימת אי התאמה בין ההסכמות שסוכמו באוסלו למציאות של 2021. ההסכמים אינם חד משמעיים באשר לצרכים העתידיים של הצדדים, לא מגדיר את זכויות המים הפלסטיניות ועוסק רק במים המשותפים שבאקוויפר הרי השומרון. מעבר לכך, יש מחסור חמור במים עבור האוכלוסייה הפלסטינית. לפי ארגון הבריאות העולמי, התקן המינימלי לשימוש מים ביתי הוא 100 ליטר ליום, כאשר יישובים פלסטינים רבים נמצאים מתחת למינימום זה. הסיבה לפער נעוצה בכך שחלק מהיישובים הפלסטינים נבנים באופן בלתי חוקי וכי קיימת מחלוקת באשר לכמות הפלסטינים החיים בשטח. כתוצאה מהחוסר בכמות המים, פלסטינים רבים מבצעים קידוח פיראטי ( לא חוקי) בצינורות ישראליים.

נפעל להחזרה לפעילות של וועדת המים המשותפת בין ישראל לרש"פ (JWC). הוועדה, תוכל לאשר בנייה של מתקני טיהור שפכים והתפלת מים לכלל תושבי האיזור. בנוסף, נפעל למען שיפור איכות הכלים המשמשים כיום לאחסון והובלת מים וכן נקדם מהלכים לטובת חלוקה טובה והוגנת יותר של כמות המים למשפחה.

בחודשים האחרונים אנחנו עדים ללא מעט תקריות אלימות שמתרחשות בשטחי יו"ש בעקבות סוגיות הקשורות למים. בנוסף, הזיהום הסביבתי שמתרחש באקוויפר מגיע לנקודת אל-חזור שתוביל לזיהום בלתי הפיך בנחלים ובמקורות המים.

הזיהום שמתרחש באקוויפר ההר לא נעצר רק ביו"ש כמובן אלא מדובר במים שזורמים גם לנחלים שונים בתוך שטחי הקו הירוק. מבחינה כלכלית, מדובר בצעד שדורש תמיכה תקציבית אך קיימות כיום מדינות רבות (ביניהן מדינות המפרץ) שכבר הודיעו על רצונן לתרום כספים לטובת העניין.

היצוא והיבוא הפלסטיני, והחיבור הכלכלי של הגדה המערבית לעולם, מתבצעים ברובם דרך הנמלים הישראלים אשדוד וחיפה. הם נמצאים בסמכות ישראלית ומתאפיינים בחוסר יעילות תפעולית. כתוצאה, הסוחרים הפלסטינים משלמים על הלוגיסטיקה פי 3 וממתינים עד פי 4 לסחורות, בהשוואה לסוחרים ישראלים. העלויות הישירות של בעיה זו נאמדות ב-185 מיליון דולר בשנה לסוחרים הפלסטינים, ויוצרות חסמים מיותרים לצמיחה הכלכלית והתחרותיות (שנאמדים בכ-2 מיליארד דולר בשנה).

נפעל לשימוש ב"אזיקים אלקטרוניים" לסגירת מכולות למניעת הברחות לישראל וקיצור תהליכי המסחר, להטמעת שיטות בידוק חדישות ויעילות ביצוא לישראל (Door-to-Door), להתנעת ולקידום את ההקמה של נמלים יבשתיים באיו"ש ואת חיבורם למסילת הרכבת הישראלית (לשינוע סחורות). בנוסף, נפעל לקידום תהליכי שינוע סחורות מתקדמים גם בין ישראל למדינות האזור (ירדן ומדינות המפרץ).

ההמלצות שלנו בצעד זה יגדילו משמעותית את היבוא והיצוא הפלסטיני, ובתקופה הכלכלית המאתגרת הנוכחית, יש לכך משמעות דרמטית בשיקום הפעילות הכלכלית של המשק. בנוסף, לאחרונה הושלם פיילוט מוצלח בתחום הייצוא הפלסטיני לישראל בשיטת Door-to-Door, ולראשונה ניתן להרחיב אותו למפעלים ואזורי תעשייה רבים באיו"ש. גם הסכמי השלום עם מדינות המפרץ מזמנים אפשרות להשקעות נרחבות בפרויקטים עתירי משאבים מסוג זה.

הערכת עלויות ההטמעה של אזיקים אלקטרוניים עומדת על מיליוני שקלים (חד-פעמית), וההשקעה בנמלים יבשתיים וחיבורם לרכבת עשויה להגיע למאות מיליוני שקלים באופן חד-פעמי, ועשרות מיליוני שקלים בשנה, לתפעול. מכיוון שהעלויות בפרויקט הזה הן גבוהות, נמצה אפשרויות מימון בינלאומיות טרם ההמלצה להקצות מימון ישראלי. יש לציין כי בכל רגע נכון כ-7% מהסחורה בנמלים הישראלים היא פלסטינית ולכן העברת הסחורה הפלסטינית לנמל יבשתי תוביל לתשואות כלכליות מיידיות בהיבט הסחורות הישראליות.

מצד אחד, קיימת תלות פלסטינית מלאה בחשמל ישראלי, ומצד שני אי-תשלום חשבון החשמל לישראל שהוביל לחוב של מיליארדי שקלים. מעגל הקסמים הזה נוצר בעקבות חוסר יכולת ייצור פלסטיני-עצמי של אנרגיה, חוסר ניצול משאבי טבע אנרגטיים (שדות סולאריים ומאגרי גז ונפט), בלימת פרויקטים בהשקעה בינלאומית ע"י ישראל ועלויות גבוהות להולכת חשמל.

נפעל להסדרת החוב המצטבר של הרש״פ בהתאם למזכר ההבנות שנחתם ב-2016, להסרת מכשולים בירוקרטיים בפני בניית והפעלת תחנת הכוח המתוכננת בג'נין, למתן אישורים להקמת שדות סולאריים באזורים פלסטיניים פרטיים בשטחי C ולאשר את פיתוח מאגר הגז "עזה מרין" של הרשות הפלסטינית.

לאור החיכוכים בנושא בשנים האחרונות, לשני הצדדים יש אינטרס מובהק שהאוכלוסייה הפלסטינית תקבל אספקת חשמל רציפה, במחירים סבירים ובמינימום תלות ביבוא חשמל מישראל. הסכמי השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הניבו הצהרה של שרי האנרגיה של המדינות (יחד עם ארה"ב) שעיקרה הוא שיפור משק האנרגיה הפלסטיני. יציקת תוכן ממשי להצהרה זו יכולה להניב פירות מידיים.

כל ההצעות בצעד מדיניות זה מסתכמות באישור ישראלי לפעילות אנרגטית פלסטינית, ולא דורשות השקעת משאבים ישראליים. אין משמעויות בטחוניות. יש לציין כי לפי הערכות רבות, לעולם לא ניתן יהיה להגיע לעצמאות פלסטינית מוחלטת בהיבטי החשמל ומרבית המומחים מעריכים שלכל היותר ניתן יהיה להגיע לכך שלכל היותר 50% מהחשמל הפלסטיני יסופק על ידם.

בשנים האחרונות, קיימת ירידה של כ-70% במספר הנבחנים בבגרות בערבית. בנוסף, ערבית אינה מוגדרת כשפת ליבה אלא כשפה זרה שנייה חובה. 10% מהאוכלוסיה היהודית בישראל יודעת לדבר ערבית בעוד רק 2.5% מהאוכלוסיה, יודעת לקרוא. בנוסף, יש מחסור חמור במורים מוכשרים ללימוד השפה הערבית. מעבר לכך, מרבית המורים לערבית אינם דוברי ערבית כשפת אם. בשנת 2016 היו כ-1197 מורים לערבית בחינוך העברי. אך רק 16% מתוכם היו דוברי ערבית כשפת אם.

נפעל לעיגון לימודי הערבית כשפת לימוד חובה בישראל בקרב בתי הספר היהודיים וכן להכנסת מורים דוברי ערבית שפת אם שילמדו את השפה. בנוסף, נשקול קידום מהלכים של מפגשים בין תלמידים יהודים לערבים שיאפשרו את תרגול לימודי השפה. בשטחי יו"ש, נקדם מהלכים ללימוד כלל האוכלוסייה היהודית שחיה בשטח את השפה הערבית.

בכנסת הנוכחית, הועלתה כבר הצעת חוק שמטרתה קידום לימודי ערבית חובה בישראל. ההצעה הועלתה על ידי חברי כנסת ממרבית מפלגות הכנסת, הן קואליציה והן אופוזיציה, הן ימין והן שמאל. בפעמים הקודמות שהצעות דומות הועלו, הן אפילו לא הועלו להצבעה. הרוב בכנסת קיים. עם הלחץ הציבורי הנכון, זה גם יבוצע

סוגיית ידיעת השפה אינה חד צדדית וגם בקרב החברה הערבית בישראל קיים מחסור בידיעת השפה העברית כאשר רק 67% מהגברים ו46% מהנשים טוענים לרמת עברית טובה או טובה מאוד. מחסור אותו נבחן ונשאף לשפר גם כן.

היצוא והיבוא הפלסטיני, והחיבור הכלכלי של הגדה המערבית לעולם, מתבצעים ברובם דרך הנמלים הישראלים אשדוד וחיפה. הם נמצאים בסמכות ישראלית ומתאפיינים בחוסר יעילות תפעולית. כתוצאה, הסוחרים הפלסטינים משלמים על הלוגיסטיקה פי 3 וממתינים עד פי 4 לסחורות, בהשוואה לסוחרים ישראלים. העלויות הישירות של בעיה זו נאמדות ב-185 מיליון דולר בשנה לסוחרים הפלסטינים, ויוצרות חסמים מיותרים לצמיחה הכלכלית והתחרותיות (שנאמדים בכ-2 מיליארד דולר בשנה).

נפעל לשימוש ב"אזיקים אלקטרוניים" לסגירת מכולות למניעת הברחות לישראל וקיצור תהליכי המסחר, להטמעת שיטות בידוק חדישות ויעילות ביצוא לישראל (Door-to-Door), להתנעת ולקידום את ההקמה של נמלים יבשתיים באיו"ש ואת חיבורם למסילת הרכבת הישראלית (לשינוע סחורות). בנוסף, נפעל לקידום תהליכי שינוע סחורות מתקדמים גם בין ישראל למדינות האזור (ירדן ומדינות המפרץ).

ההמלצות שלנו בצעד זה יגדילו משמעותית את היבוא והיצוא הפלסטיני, ובתקופה הכלכלית המאתגרת הנוכחית, יש לכך משמעות דרמטית בשיקום הפעילות הכלכלית של המשק. בנוסף, לאחרונה הושלם פיילוט מוצלח בתחום הייצוא הפלסטיני לישראל בשיטת Door-to-Door, ולראשונה ניתן להרחיב אותו למפעלים ואזורי תעשייה רבים באיו"ש. גם הסכמי השלום עם מדינות המפרץ מזמנים אפשרות להשקעות נרחבות בפרויקטים עתירי משאבים מסוג זה.

הערכת עלויות ההטמעה של אזיקים אלקטרוניים עומדת על מיליוני שקלים (חד-פעמית), וההשקעה בנמלים יבשתיים וחיבורם לרכבת עשויה להגיע למאות מיליוני שקלים באופן חד-פעמי, ועשרות מיליוני שקלים בשנה, לתפעול. מכיוון שהעלויות בפרויקט הזה הן גבוהות, נמצה אפשרויות מימון בינלאומיות טרם ההמלצה להקצות מימון ישראלי. ההמלצות שלנו יקודמו על ידי מערכת הביטחון.

מצד אחד, קיימת תלות פלסטינית מלאה בחשמל ישראלי, ומצד שני אי-תשלום חשבון החשמל לישראל שהוביל לחוב של מיליארדי שקלים. מעגל הקסמים הזה נוצר בעקבות חוסר יכולת ייצור פלסטיני-עצמי של אנרגיה, חוסר ניצול משאבי טבע אנרגטיים (שדות סולאריים ומאגרי גז ונפט), בלימת פרויקטים בהשקעה בינלאומית ע"י ישראל ועלויות גבוהות להולכת חשמל.

נפעל להסדרת החוב המצטבר של הרש״פ בהתאם למזכר ההבנות שנחתם ב-2016, להסרת מכשולים בירוקרטיים בפני בניית והפעלת תחנת הכוח המתוכננת בג'נין, למתן אישורים להקמת שדות סולאריים באזורים פלסטיניים פרטיים בשטחי C ולאשר את פיתוח מאגר הגז "עזה מרין" של הרשות הפלסטינית.

לאור החיכוכים בנושא בשנים האחרונות, לשני הצדדים יש אינטרס מובהק שהאוכלוסייה הפלסטינית תקבל אספקת חשמל רציפה, במחירים סבירים ובמינימום תלות ביבוא חשמל מישראל. הסכמי השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הניבו הצהרה של שרי האנרגיה של המדינות (יחד עם ארה"ב) שעיקרה הוא שיפור משק האנרגיה הפלסטיני. יציקת תוכן ממשי להצהרה זו יכולה להניב פירות מידיים.

כל ההצעות בצעד מדיניות זה מסתכמות באישור ישראלי לפעילות אנרגטית פלסטינית, ולא דורשות השקעת משאבים ישראליים. אין משמעויות בטחוניות.

בישראל קיים מחסור של עשרות אלפי עובדים בענפי הבניין, החקלאות, התעשייה וההיי-טק (גם טרום משבר הקורונה). במקביל, בשנים האחרונות שיעור האבטלה הפלסטינית עמד על 17%. חוסר יעילות של מנגנון היתרי העבודה של העובדים הפלסטינים בישראל מייצר תופעה של סחר בהיתרים בשוק השחור ופוגע במשק הישראלי והפלסטיני במאות מיליוני שקלים בשנה. בנוסף, מחסור חמור במכסות עובדים מונע מעובדים פלסטינים וממעסיקים ישראלים רבים מלשתף פעולה, ומהווה גורם משמעותי בתופעת השוהים הבלתי חוקיים.

נפעל ליישום הרפורמה בתחום היתרי העבודה ולשינוי מנגנון חלוקת ההיתרים, להגדיל את מכסות ההיתרים ולפתוח ענפי משק נוספים שנמצאים במחסור עובדים לתעסוקת פלסטינים (וספציפית את סקטור ההיי-טק), לשדרג את תשתיות המעברים לישראל כדי לצמצם עומסים ולהגדיל הספקים ונפעל לעדכון התבחינים לקבלת היתר בהתאם לדרישות הבטחון העדכניות.

הרפורמה בהיתרי העבודה אושרה לפני 4 שנים אך טרם יושמה, בהעדר תשומת לב תקשורתית ואזרחית. אנחנו מאמינים שלחץ אזרחי בנושא יכול להשפיע גם על ביצוע הרפורמה וגם על הגדלת מכסות ההיתרים. בנוסף, שדרוגי תשתיות שבוצעו בשנים האחרונות למספר מצומצם של מעברים נמצאו כמהלכים אפקטיביים להורדת העומס וזמני ההמתנה במעברים, כך שכעת ניתן להסתמך על התוצאות החיוביות כדי לאשר פרויקטים דומים.

לשינוי מנגנון היתרי העבודה, הגדלת כמות המכסות והוספת ענפי משק אין משמעות תקציבית, אלא בירוקרטית בלבד. שדרוג המעברים הינו פרויקט עתיר משאבים, שמסתכם במאות מיליוני שקלים. מבחינה ביטחונית, קיים קונצנזוס פוליטי ובטחוני לכך שהיתרי עבודה נוספים עשויים לתרום לביטחון הישראלי ביצירת מחיר-הפסד.

ענף הסלולר הפלסטיני מתאפיין ברמת קליטה נמוכה מאוד, תקשורת איטית, תשתיות לא מתוחזקות וטכנולוגיה מיושנת. בשל חשיבותה הביטחונית של רשת הסלולר הפלסטינית עבור ישראל, קיימים נהלים ישראליים מגבילים, אך לאורך השנים, הנהלים הפכו מיושנים וכיום הם מגבילים את הענף מבלי לשרת את הביטחון הישראלי.

נפעל להקצאת נקודות לפריסת אנטנות סלולר פלסטיניות בשטחי C ולייעל את תהליך האישור לפריסת תשתיות, לכנס את ועדת התקשורת הישראלית-פלסטינית (JTC) לבחינת האתגרים העכשווים בענף ולהתאמת הרגולציה, לעדכן את רשימת המוצרים האסורים לייבוא ולהתאימה לטכנולוגיות של ימינו ולפעול להסרת חסמים ועידוד התחרות בשוק הסלולרי הפלסטיני, בתחומים שבאחריות ישראלית.

בזמן האחרון נכנסו לשימוש שינויים טכנולוגיים המאפשרים לשדרג את תשתיות הסלולר הפלסטיניות מבלי לפגוע במערכות המודיעין הצבאיות והבטחוניות של ישראל. בנוסף, האישור שניתן לאחרונה לפריסת קווי בזק ביהודה ושומרון עלול לפגוע באטרקטיביות השירות של החברות הפלסטיניות שנמצאות תחת רגולציה והגבלות עודפות, מבלי יכולת להתחרות בשירות הישראלי. צעד מדיניות זה יהווה מהלך מאזן שיאפשר לחברות הפלסטיניות לשמור על תפקודן.

לצעד זה אין משמעויות תקציביות, והוא מתמקד בעיקר במתן אישורים ועדכון נהלים מיושנים ללא עלות ישראלית בפועל. מבחינה בטחונית, סוגיית הסלולר היא מורכבת, חשאית בחלקה, ותדרוש מעורבות וקבלת החלטות של גורמי צבא ושב"כ כדי לשמור על היכולות הישראליות החיוניות.

בעיית הביוב - הפגיעה באקוויפר ההר הולכת וגוברת, הן בעקבות שאיבת יתר על רקע הגידול בצריכת המים, והן בעקבות הזרמה וחלחול של שפכים ביתיים ותעשייתיים למי האדמה. בכל שנה מיוצרים כ-82.5 מלמ"ק שפכים ביהודה ושומרון, מתוכם מוזרמים לסביבה עשרות מיליוני מ"ק, כולל ביוב גולמי שמוזרם לנחלים ולבורות ספיגה. כיום, מתקני טיהור השפכים בטולכרם וחברון אינם פעילים כלל, והשפכים המועברים אליהם מוזרמים ישירות לנחלים, ללא טיפול.

בעיית המים - קיימת אי התאמה בין ההסכמות שסוכמו באוסלו למציאות של 2021. ההסכמים אינם חד משמעיים באשר לצרכים העתידיים של הצדדים, לא מגדיר את זכויות המים הפלסטיניות ועוסק רק במים המשותפים שבאקוויפר הרי השומרון. מעבר לכך, יש מחסור חמור במים עבור האוכלוסייה הפלסטינית. לפי ארגון הבריאות העולמי, התקן המינימלי לשימוש מים ביתי הוא 100 ליטר ליום, כאשר יישובים פלסטינים רבים נמצאים מתחת למינימום זה. הסיבה לפער נעוצה בכך שחלק מהיישובים הפלסטינים נבנים באופן בלתי חוקי וכי קיימת מחלוקת באשר לכמות הפלסטינים החיים בשטח. כתוצאה מהחוסר בכמות המים, פלסטינים רבים מבצעים קידוח פיראטי ( לא חוקי) בצינורות ישראליים.

נפעל להחזרה לפעילות של וועדת המים המשותפת בין ישראל לרש"פ (JWC). הוועדה, תוכל לאשר בנייה של מתקני טיהור שפכים והתפלת מים לכלל תושבי האיזור. בנוסף, נפעל למען שיפור איכות הכלים המשמשים כיום לאחסון והובלת מים וכן נקדם מהלכים לטובת חלוקה טובה והוגנת יותר של כמות המים למשפחה.

בחודשים האחרונים אנחנו עדים ללא מעט תקריות אלימות שמתרחשות בשטחי יו"ש בעקבות סוגיות הקשורות למים. בנוסף, הזיהום הסביבתי שמתרחש באקוויפר מגיע לנקודת אל-חזור שתוביל לזיהום בלתי הפיך בנחלים ובמקורות המים.

הזיהום שמתרחש באקוויפר ההר לא נעצר רק ביו"ש כמובן אלא מדובר במים שזורמים גם לנחלים שונים בתוך שטחי הקו הירוק. מבחינה כלכלית, מדובר בצעד שדורש תמיכה תקציבית אך קיימות כיום מדינות רבות (ביניהן מדינות המפרץ) שכבר הודיעו על רצונן לתרום כספים לטובת העניין.

היצוא והיבוא הפלסטיני, והחיבור הכלכלי של הגדה המערבית לעולם, מתבצעים ברובם דרך הנמלים הישראלים אשדוד וחיפה. הם נמצאים בסמכות ישראלית ומתאפיינים בחוסר יעילות תפעולית. כתוצאה, הסוחרים הפלסטינים משלמים על הלוגיסטיקה פי 3 וממתינים עד פי 4 לסחורות, בהשוואה לסוחרים ישראלים. העלויות הישירות של בעיה זו נאמדות ב-185 מיליון דולר בשנה לסוחרים הפלסטינים, ויוצרות חסמים מיותרים לצמיחה הכלכלית והתחרותיות (שנאמדים בכ-2 מיליארד דולר בשנה).

נפעל לשימוש ב"אזיקים אלקטרוניים" לסגירת מכולות למניעת הברחות לישראל וקיצור תהליכי המסחר, להטמעת שיטות בידוק חדישות ויעילות ביצוא לישראל (Door-to-Door), להתנעת ולקידום את ההקמה של נמלים יבשתיים באיו"ש ואת חיבורם למסילת הרכבת הישראלית (לשינוע סחורות). בנוסף, נפעל לקידום תהליכי שינוע סחורות מתקדמים גם בין ישראל למדינות האזור (ירדן ומדינות המפרץ).

ההמלצות שלנו בצעד זה יגדילו משמעותית את היבוא והיצוא הפלסטיני, ובתקופה הכלכלית המאתגרת הנוכחית, יש לכך משמעות דרמטית בשיקום הפעילות הכלכלית של המשק. בנוסף, לאחרונה הושלם פיילוט מוצלח בתחום הייצוא הפלסטיני לישראל בשיטת Door-to-Door, ולראשונה ניתן להרחיב אותו למפעלים ואזורי תעשייה רבים באיו"ש. גם הסכמי השלום עם מדינות המפרץ מזמנים אפשרות להשקעות נרחבות בפרויקטים עתירי משאבים מסוג זה.

הערכת עלויות ההטמעה של אזיקים אלקטרוניים עומדת על מיליוני שקלים (חד-פעמית), וההשקעה בנמלים יבשתיים וחיבורם לרכבת עשויה להגיע למאות מיליוני שקלים באופן חד-פעמי, ועשרות מיליוני שקלים בשנה, לתפעול. מכיוון שהעלויות בפרויקט הזה הן גבוהות, נמצה אפשרויות מימון בינלאומיות טרם ההמלצה להקצות מימון ישראלי. יש לציין כי בכל רגע נכון כ-7% מהסחורה בנמלים הישראלים היא פלסטינית ולכן העברת הסחורה הפלסטינית לנמל יבשתי תוביל לתשואות כלכליות מיידיות בהיבט הסחורות הישראליות.

מצד אחד, קיימת תלות פלסטינית מלאה בחשמל ישראלי, ומצד שני אי-תשלום חשבון החשמל לישראל שהוביל לחוב של מיליארדי שקלים. מעגל הקסמים הזה נוצר בעקבות חוסר יכולת ייצור פלסטיני-עצמי של אנרגיה, חוסר ניצול משאבי טבע אנרגטיים (שדות סולאריים ומאגרי גז ונפט), בלימת פרויקטים בהשקעה בינלאומית ע"י ישראל ועלויות גבוהות להולכת חשמל.

נפעל להסדרת החוב המצטבר של הרש״פ בהתאם למזכר ההבנות שנחתם ב-2016, להסרת מכשולים בירוקרטיים בפני בניית והפעלת תחנת הכוח המתוכננת בג'נין, למתן אישורים להקמת שדות סולאריים באזורים פלסטיניים פרטיים בשטחי C ולאשר את פיתוח מאגר הגז "עזה מרין" של הרשות הפלסטינית.

לאור החיכוכים בנושא בשנים האחרונות, לשני הצדדים יש אינטרס מובהק שהאוכלוסייה הפלסטינית תקבל אספקת חשמל רציפה, במחירים סבירים ובמינימום תלות ביבוא חשמל מישראל. הסכמי השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הניבו הצהרה של שרי האנרגיה של המדינות (יחד עם ארה"ב) שעיקרה הוא שיפור משק האנרגיה הפלסטיני. יציקת תוכן ממשי להצהרה זו יכולה להניב פירות מידיים.

כל ההצעות בצעד מדיניות זה מסתכמות באישור ישראלי לפעילות אנרגטית פלסטינית, ולא דורשות השקעת משאבים ישראליים. אין משמעויות בטחוניות. יש לציין כי לפי הערכות רבות, לעולם לא ניתן יהיה להגיע לעצמאות פלסטינית מוחלטת בהיבטי החשמל ומרבית המומחים מעריכים שלכל היותר ניתן יהיה להגיע לכך שלכל היותר 50% מהחשמל הפלסטיני יסופק על ידם.

בשנים האחרונות, קיימת ירידה של כ-70% במספר הנבחנים בבגרות בערבית. בנוסף, ערבית אינה מוגדרת כשפת ליבה אלא כשפה זרה שנייה חובה. 10% מהאוכלוסיה היהודית בישראל יודעת לדבר ערבית בעוד רק 2.5% מהאוכלוסיה, יודעת לקרוא. בנוסף, יש מחסור חמור במורים מוכשרים ללימוד השפה הערבית. מעבר לכך, מרבית המורים לערבית אינם דוברי ערבית כשפת אם. בשנת 2016 היו כ-1197 מורים לערבית בחינוך העברי. אך רק 16% מתוכם היו דוברי ערבית כשפת אם.

נפעל לעיגון לימודי הערבית כשפת לימוד חובה בישראל בקרב בתי הספר היהודיים וכן להכנסת מורים דוברי ערבית שפת אם שילמדו את השפה. בנוסף, נשקול קידום מהלכים של מפגשים בין תלמידים יהודים לערבים שיאפשרו את תרגול לימודי השפה. בשטחי יו"ש, נקדם מהלכים ללימוד כלל האוכלוסייה היהודית שחיה בשטח את השפה הערבית.

בכנסת הנוכחית, הועלתה כבר הצעת חוק שמטרתה קידום לימודי ערבית חובה בישראל. ההצעה הועלתה על ידי חברי כנסת ממרבית מפלגות הכנסת, הן קואליציה והן אופוזיציה, הן ימין והן שמאל. בפעמים הקודמות שהצעות דומות הועלו, הן אפילו לא הועלו להצבעה. הרוב בכנסת קיים. עם הלחץ הציבורי הנכון, זה גם יבוצע

סוגיית ידיעת השפה אינה חד צדדית וגם בקרב החברה הערבית בישראל קיים מחסור בידיעת השפה העברית כאשר רק 67% מהגברים ו46% מהנשים טוענים לרמת עברית טובה או טובה מאוד. מחסור אותו נבחן ונשאף לשפר גם כן.